למחרת, כשאנג' הגיעה אלי, מיד אחרי שהתקשרה
ומסרתי לה את הכתובת, שוב לפת אותי הגעגוע. זה היה כמעט אותו הגעגוע שהרגשתי על
הגג של המועדון, כשאמרתי לה שהתגעגעתי אליה והיא השיבה שרק הכרנו וכינתה אותי "דובון
טיפשון" (Silly Bear). כמעט
אותו הגעגוע אבל לא לגמרי, כי עכשיו משניצבה לידי ובעצבנות מוללה את אמרת חולצתה, הבנתי
שאני לא רק מתגעגע אליה אלא גם פוחד לאבד אותה.
את רוב היום העברנו על הספסל
המגולף. אנג' נשענה עלי בגבה והקיפה את עצמה בזרועותיי, כמתגוננת מפני העולם, ואני
הצבתי את כפות רגליי על הקרקע וכלאתי אותה בין ברכיי, מסתיר אותה בכל ארבעת גפיי
שנראו לעומתה מפלצתיות יותר מתמיד. השיחה שלנו הייתה רגועה, אני זוכר שהופתעתי עד
כמה לא הייתה בה זרות. זאת לא הייתה שיחה שמתנהלת בין זוג שהכיר אך אמש, אלא שיחה
שמתנהלת בין שני חברים ותיקים שנפרדו לתקופה ארוכה ועכשיו שולפים מהפורמלין את
הרגעים ואת התחושות שחלקו לפנים.
כשירדה מהרכב, ליד בית אחותה, הצעתי
לה לעבור לגור אצלי והיא מיד הסכימה. סיכמנו שאאסוף אותה ואת בגדיה למחרת בבוקר. וכך
היה. אנג' עברה לגור אצלי יומיים אחרי שנפגשנו. מעולם לא התחרטתי על ההחלטה החפוזה
שעשיתי, אבל לפעמים כססה אותי התחושה שאנג' ברחה מעברה ולא באמת בחרה בי כדי לחלוק
אתי את חייה. בכל בוקר, בתום משמרת, תכננתי לשוחח אתה על כך אבל כיוון שאנג' נהגה
להמתין לי על המפתן עם כוס ויסקי וחיוך, אליו מיהרתי כדי להרוות את געגועיי, כשראיתי
אותה, שככו הספקות.
במהלך הימים הראשונים של חיינו
המשותפים, הסברתי לה שאין לי חוקים או ציפיות ושאני מבקש רק דבר אחד – בלי דרמות. מלחמות
נשארות בשדה הקרב, בבית אני רוצה לנוח. אם מתעוררות בעיות, ניתן לפתור אותן בשיחה,
רצוי על כוס יין. סיפרתי לה שהיו לי די והותר דרמות לפניה ושאני לא רוצה לסיים גם
את מערכת היחסים הזאת בפיצוץ. הבטחתי לה ארבעה חודשים. לא יכולתי להבטיח לה יותר
כי מערכת היחסים שלי עם הראשונה (ענת) צלעה כמעט מהתחלה ועם האחרות מעולם לא עברתי
את מחסום ארבעת החודשים. ומה שאני לא יכול לקיים, אני לא נוהג להבטיח. ברור שלא
חסכתי ממנה את משפט המחץ שלי שאמר שהדרך הכי מהירה לאבד אותי, היא לקשור את הזין
שלי לכוס אחד. יכולתי לעדן את האמירה הזאת עכשיו מטעמי נימוסין או למען אנג' בזמנו,
אבל אני חושב שהתוכן שלה מקפל בתוכו משמעות לא פחותה מזו שמקפל הניסוח. מצד אחד
רציתי לזעזע ולהבהיר שעובדת היותי בלתי נאמן אינה ניתנת לויכוח, ומצד שני היה לי
חשוב להבליט בפניה את ההבדל בין בוגד-שקרן לביני. כפי שנהגתי עם כולן, גם לאנג' נתתי
את האפשרות לבחור את האופן בו היא רוצה לשלב את חוסר הנאמנות שלי בחיינו המשותפים.
היא ביקשה להיות מודעת להרפתקאותיי החיצוניות והבטיחה לעזוב מבלי לענות אותי
בהאשמות ברגע שלא תוכל להתמודד עם הבחירה.
אני יודע שזה היה אמור להיות סיפור
אהבה. הקשר שנוצר בינינו מהרגע הראשון, הקרבה, הגעגוע, כל אלה ועוד בישרו את האושר,
אבל לשנינו היו תכניות אחרות. למרות ההבנה שנועדנו זה לזו (ולהפך), רבנו כמו אחוזי
טירוף. אני שתיתי קצת יותר מדי והתלקחתי קצת מהר מדי והיא נהנתה להרגיז אותי כי
בעיניה גבר אמיתי אמור להכות את אשתו ולאלף אותה. הבנתי שאני שוב נופל בפח של
המראה החיצוני שלי שמאותת אלימות ומושך אליו את הנשים שזקוקות לה, ולכן מספר
שבועות אחרי ההכרות, תוך כדי מריבה נוספת, הודעתי לה שאני לא עומד בזה יותר ושהיא
חייבת להחליט אם להישאר ללא דרמה כפי שהבטיחה, או לעזוב.
אנג'לינה בחרה לעזוב. אנג'לינה שלי,
ילדה אליה התגעגעתי טרם הכרתי אותה, אספה את בגדיה, הזמינה מונית וטרקה מאחוריה את
הדלת. אחרי שנגחתי בקיר (זה עוזר, בדוק) ונשבעתי בי לא להתפתות בשנית ולא משנה כמה
קטנה, אמיצה וערביה תהיה, פתחתי בקבוק בירה והתקשרתי אל ליזט. ליזט הקשיבה
כשסיפרתי לה ש"גם זאת עזבה" ולבדיחות שחורות בהן קישטתי בלהט עדין
וכפייתי של מאהב מתאבל את ההתרחשות, וכיוון שהבינה את גודל האסון, הציעה להפגש. כשליזט
הגיעה, הייתי שיכור לחלוטין ובהתאם להרגליי הישנים, תכננתי לשתות ולזיין את אנג'לינה
החוצה מחיי.
את הרגע בו הרמתי את עיניי וראיתי
את אנג' עומדת מאחורי השער, בזמן שליזט מענגת אותי אוראלית, לא אשכח לעולם. היינו
בגינה, ליזט שהכירה את הגוף שלי וכמובן עלתה באלפי מונים מעל אנג'לינה הלא מנוסה
מינית, כרעה על ברכיה בזמן שציפורניה שורטות ברכות את ישבניי. נהיר לי שג'נטלמן
אמיתי היה שולף את הזקפה מפיה של ליזט ורץ אחרי ילדה שבורת הלב, אבל לא יכולתי
לזוז. רותקתי להבעת פניה של אנג', למראה העלבון שהבליח מעיניה ולאכזבה שהתיזה אלי
טרם הסתובבה ונסוגה בעדינות, כמו בלון נמלט שמרחף מעלה אל שמיי אחר הצהרים.
למחרת בבוקר כרעתי ברך על מחצלת של
בית אחותה והצעתי נישואין. אנג' התעלמה מההצעה, אבל נאותה לשוב אל חיקי, ומאז בכל
פעם שאני מזכיר את עובדת היותי נאמן ונשבע שלא תהיה אחרת, היא מציינת בפניי שרשותה
נתונה לי כי היא עומדת בהסכמים.
אנג' נפגעה לא בגלל שהייתי עם אחרת,
אלא כי עשיתי את זה בבית בו ראתה בית, וכי ויתרתי על מקומה בו מהר מדי. מאז ועד
היום עצם המחשבה שמישהי אחרת תיגע בי, מעוררת בי חלחלה. נכון שהיום אנג' מכירה את
הגוף שלי ואותי יותר ממני, אבל זאת לא הסיבה העיקרית להיותי נאמן לה. היה משהו
מלוח במיוחד בדמעות ההן שפעפעו על לחייה כפנינים, ובאופן בו העבירה את ידה על פניה
כמגרשת סיוט, כשראתה אישה אחרת מענגת אותי, משהו שגרם לי להבין שאני שלה.
רכושנות? אולי. אני חושב שזה געגוע.
אני עדיין מתגעגע אליה ולא מוצא לעצמי מקום או מילים להסביר לשנינו איך אני יכול
להתגעגע אליה גם כשהיא כאן. אני מביט בה ומתגעגע, אני מסניף את ניחוח התותים שנודף
משיערה ומתגעגע אף יותר. אני כורע על ברכיי שוב ושוב למרות שמאז התחתנו הסכימה
אינספור פעמים; ולמרות האירועים שדעכו והגלידו בזיכרון, עודי מוודא שאינה מצטערת
על כי בי בחרה להתגעגע אליה גם כשהיא לידי.
1
השבמחק