קטגוריות

רשומות פופולריות

Archives

‏הצגת רשומות עם תוויות קטעים נבחרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קטעים נבחרים. הצג את כל הרשומות
יום חמישי, 23 ביולי 2015
  • 15.07.2015
הזמן נמתח ומתלפף סביבנו באטיות לאה. היא נעה מעלי כמעט ללא תנועה, מבלי להרעיד את האוויר. אני מרגיש אותה בתוכי, משל הייתה כדורית אדומה שרצה בעורקיי, ונושם לפי הקצב שלה. טאקו ותותח מוצאים את מקומם על קצה המיטה ומהאינטרקום בוקעות נשימותיהם השלוות של ילדינו המשותפים. על פאת השמים, מעבר לחלון, רושפים זיקי הלבנה וקילוחי ערפל
יום שני, 6 ביולי 2015
  • 16.03.2015
הוריי התייתמו מהוריהם טרם זכרו את עצמם. כששאלתי את אמא שלי מה מרגישים סבא וסבתא, כדי להבין איך זה למות, אמא שלי השיבה: "לבד".

למרות שהבטחתי לאמא שארוקן את כיסיי בכניסה לבית ואפטר מכדורי עץ האזדרכת שליוו את כל שנות ילדותי, הם התגלגלו מידיי, קיפצו על הגזוזטרה ונשפכו מטה אל הגינה. השקעתי את מבטי בכדורים המקפצים ואימצתי את השמיעה בצלילי הגשם המדומה, עד שבלעו את כל צלילי העולם, עד שהרגשתי סופסוף לבד.
  • 16.09.2014
היא נרדמה לצדי. מסובב אותה כדי שתשכב על חזי. מניח את הרגל שלה בין רגליי כך שתלחץ קצת על האשכים ומכסה את שנינו בסדין. "נורא כואב לך לאהוב אותי?" ממלמלת מתוך שינה. "כן", משיב, "האושר הזה ממלא אותי עד כאב".

היא הייתה בת 18 כשהתחתנו. צעירה? אני הייתי בן שבע עשרה וחצי כשהחלפתי את אלוהים בטנק.

  • 29.05.2014
מכתב לחבר.

אני רוצה עוד ילדים והייתי מעדיף לעשות אותם כבר לפני שנה, אבל מסיבות שכרגע אין זה הזמן לדבר עליהן, איננו מצליחים להביא ילדים נוספים לעולם. לא נורא. יש לנו שני ילדים משותפים ולי יש ארבעה מנישואיי הקודמים, אני חושב שמילאתי את חובתי למצוות פרו ורבו. בכל מקרה, עד כה אנג' רמזה על טיפולים אבל לא לחצה יותר מדי ונתנה לי להרגיש שההחלטה נמצאת בידיים שלי. החלטתי שאני לא מעביר אותה דרך הגהנום של הורמונים והפריות, אלא אם היא תביע רצון להיכנס לשם עבור עצמה. היא יקרה לי מדי. יותר יקרה לי מהרצון שלי לעוד ילדים.

  • 21.05.2014
היום, כשחזרתי מחדר כושר, אנג' עיסתה אותי בשמנים שהיא מכינה בעצמה. הקשבתי לטפטופים שזלגו מהמגבת אל תוך הקערה טרם סחטה אותה, ובכיתי בשקט ובתקווה שלא תדע להבחין בין הטיפות שנמהלו במי הבשמים לבין דמעותיי. באסירות תודה על היותה.
  • 18.03.2014

אני מסתכל על כל מה שהשגתי עד היום. כרונולוגית אני עדיין נחשב לצעיר, בני גילי רק מתחילים את חייהם הרציניים ומאחורי גבי ניצבות שלוש נשים ושישה ילדים. בניתי בית בן קומתיים עם בריכת מי תהום באחת משתי הגינות, מרתף מאובזר ואפילו התחלה של סאונה שמבצבצת בפינה הימנית. טרם עזבנו לארה"ב הצבנו את הזכוכיות על קירות המטבחים מה שהגדיל את החלל אף יותר. היא לא התווכחה אתי כשבחרתי את הגוונים, מאפור בהיר ועד שחור מבריק, כדי שיהיה לי רגוע בעין. אבי פסו, צייר וחבר, יצייר תמונה צבעונית, כמטר על מטר שבעים. היא תבחר איזו, ובאילו צבעים. ואת הקיר ממול אכסה באבן צפחה שתתאים לעמוד שניצב במרכז האי, סביבו כל שבוע מתאספים חברים, ככה סתם כי נעים.

  • 03.03.2014
פחד מגרה אותי. פחד שלה מגרה אותי במיוחד. כשהבכורים שלי נולדו, פסיכולוגית קלינית אמרה לי שהכי חשוב שלא להגדיר את הילד אלא לכוון את האופי שלו. כלומר, לעולם לא לקבוע שהוא שקרן או גנב, אלא להגיד: "גנבת, שיקרת". כי ברגע שהילד מבין שהדביקו לו תווית, הוא יעשה את הכל כדי להצדיק אותה ולזכות במקומו בחברה תחת התווית הזו ולכן התווית צריכה להגדיר אותו כאדם טוב ועליו לשאוף למקום הזה ולתקן את חטאיו.
  • 15.02.2014
היום, אחרי שאנג' קילחה אותי וייבשה אותי, נשכבתי במיטה וביקשתי ממנה להצטרף אלי בזמן שאני כותב את הפוסט הזה. היא שמה לב שלא נשמתי עד שהסכימה ולכן שאלה מדוע אני עדיין צריך לבקש. עניתי לה שאני לא צריך, אלא רוצה לבקש כדי שתדע שאינה מובנת מאליה. היא לא הבינה ושאלה אם אני בטוח במילים שבחרתי, ולכן ניסחתי את עצמי אחרת: "אני רוצה שתדעי שלמרות שהיית גם טרם הגעת, את לא תמיד כאן, אלא מתרחשת בכל רגע מחיי".
  • 04.02.2014
אני רוצה שתשתקי. את אילמת הלילה. את הבובה האילמת שלי. את תלמדי אותי לקרוא אותך דרך מגע כשתגעי בי בשתיקה. בואי, תעמדי כאן בזמן שאני מסתכל עליך וממלמל שאני לא מבין איך אותו אלוהים יצר אותך הקטנה, העדינה והרכה ואותי הגס והענק. אני רוצה להניף אותך על ידיי ולשקול את אפס משקלך לעומת שתיקתך. אני רוצה להלביש אותך בשמלה ההיא שקנינו ליד LAX. כן, תעזרי לי להחדיר את זרועותיך אל תוכה. ארים את שיערך בעצמי בזמן שארכוס את הרוכסן, אינך צריכה לעשות דבר. היא כל כך אביבית ויפה עליך. לא לשווא ביקשתי ממך לזרוק את שמלותיך השחורות. תשעני על גבי כשאת משחילה את כפות רגליך לתוך נעלי העקב שאני מציב למרגלותיך, אני לא רוצה שתפלי, את הבובה שלי, אני שומר על צעצוצעיי. ועכשיו תיישרי את השפתיים כדי שאוכל לצייר אותן עם תוחם ולמלא באודם ארגמני שאני אוהב. הביטי על כפות רגליי בזמן שאני מצייר עם מכחול האייליינר את הפס השחור על העפעפיים וצובע אותם בצללית בגוון אחד בהירה מעורך. אני לא מוצא את התרסיס המייבש לצבע ציפורניים ולכן אצטרך לנשוף עליהן. את מחייכת כשאני מסרק את שיערך ומסניף אותו במלוא ריאותיי. יש לו ריח של תותים ולצווארך ריח של וניל. את תמיד עושה אותי רעב אליך, מפתה אותי בטעמך להיכנע ולשכוח שנכנעתי. לשכוח אם נכנעתי לך או שמא לעצמי.
  • 24.01.2014
תעצמי את העיניים. ככה. אני אוהב שאת עוצמת את העיניים, אני אוהב שאת עושה כל מה שאני מבקש. את לעולם לא מתנגדת, לא מתרעמת, לא מתריסה, לא עושה דווקא, את ממושמעת כל-כך. כל הנשים שהיו לי, היו ממושמעות כמוך בהתחלה, אבל אחר-כך בעטו והתנגדו בטענה שאני בולע, שאני גורם להן לאבד את האותנטיות, שאחרי שאני לוקח, לא נשאר להן דבר עבור עצמן. אבל את לא מתנגדת. עדיין. את עושה את כל מה שאני מבקש כי לא חשובה לך האוטנטיות וגם לא חשובים לך החלקים שלך, אני אוהב אותם וזה מספיק לך, חשוב לך שאהיה מאושר.
Back to Top

Subscribe in a reader