קטגוריות
- כך הכרנו (8)
- קטעים נבחרים (10)
רשומות פופולריות
-
16.03.2015 הוריי התייתמו מהוריהם טרם זכרו את עצמם. כששאלתי את אמא שלי מה מרגישים סבא וסבתא, כדי להבין איך זה למות, אמא שלי השיבה...
-
28.01.2014 אחרי מלחמת לבנון השניה (2006, קיץ) חוויתי מה שנקרא הפרעת דחק. להפתעתי הרבה מה שרדף אותי הייתה לא המלחמה האחרונה, חסרת ה...
-
15.07.2015 הזמן נמתח ומתלפף סביבנו באטיות לאה. היא נעה מעלי כמעט ללא תנועה, מבלי להרעיד את האוויר. אני מרגיש אותה בתוכי, משל הייתה כד...
-
16.09.2014 היא נרדמה לצדי. מסובב אותה כדי שתשכב על חזי. מניח את הרגל שלה בין רגליי כך שתלחץ קצת על האשכים ומכסה את שנינו בסדין. "...
-
18.03.2014 אני מסתכל על כל מה שהשגתי עד היום. כרונולוגית אני עדיין נחשב לצעיר, בני גילי רק מתחילים את חייהם הרציניים ומאחורי גבי ניצ...
-
21.05.2014 אחרי שאנג' חזרה אלי, נגמרו המריבות. חיינו התנהלו על מי מנוחות. אנג'לינה התנדבה במרכז לשפות שדגל באג'נדה של דו ק...
-
11.02.2014 עופרת יצוקה (חורף 2008-2009) הייתה חוויה מתקנת. כשאני אומר את המשפט הזה, אני מסמיק. כי אף מלחמה, ותהיה מוצלחת ככל שתהיה, ...
-
07.04.2014 כשאישרתי את השתתפותי באימונים לקראת עופרת יצוקה, למרות שלא נתתי אישור סופי בשיחות על הישארותי, לכולם היה ברור שאני שוב...
-
29.05.2014 מכתב לחבר . אני רוצה עוד ילדים והייתי מעדיף לעשות אותם כבר לפני שנה, אבל מסיבות שכרגע אין זה הזמן לדבר עליהן, איננו מצ...
-
19.09.2014 לא רק אנג'לינה ברחה. גם אני לא נשארתי במקום. למוד ניסיונות העבר, מפחד לאבד גם אותה, גוננתי עליה מפני האשם הבלעדי בעיי ה...
יום שני, 6 ביולי 2015
- 16.03.2015
הוריי התייתמו מהוריהם טרם זכרו את עצמם. כששאלתי
את אמא שלי מה מרגישים סבא וסבתא, כדי להבין איך זה למות, אמא שלי השיבה: "לבד".
למרות שהבטחתי לאמא שארוקן את
כיסיי בכניסה לבית ואפטר מכדורי עץ האזדרכת שליוו את כל שנות ילדותי, הם התגלגלו
מידיי, קיפצו על הגזוזטרה ונשפכו מטה אל הגינה. השקעתי את מבטי בכדורים המקפצים
ואימצתי את השמיעה בצלילי הגשם המדומה, עד שבלעו את כל צלילי העולם, עד שהרגשתי
סופסוף לבד.
תוויות:קטעים נבחרים
- 19.09.2014
לא רק אנג'לינה ברחה. גם אני לא נשארתי
במקום. למוד ניסיונות העבר, מפחד לאבד גם אותה, גוננתי עליה מפני האשם הבלעדי בעיי
החורבות שהותרתי מאחוריי בחיי האישיים – מפניי. שתיקותיי ניצבו בינינו כחומה. לפעמים
הן נמשכו שעות ספורות, לפעמים במשך ימים ארוכים ולפעמים במשך שבועות. תפקדתי, עבדתי
בגינה, בניתי את הבית לבנה אחר לבנה, נישקתי אותה ועשיתי אתה אהבה, אבל בעיניי
שקיבלו גוון מתכתי וקר, עמד מרחק. אחרי פעולות צה"ליות משמעותיות ביקשתי
להישאר בגזוזטרא כדי לארגן את עצמי האזרחי מחדש; לפניהן, מרגע הידיעה, זינקתי
במחשבותיי לשדה הקרב בכל רגע נתון והתכוננתי נפשית לעתיד לבוא. כשלילות מסויטים
התדפקו על דלתות שנתי, השארתי אותה במיטה ופרשתי לגינה.
תוויות:כך הכרנו
- 16.09.2014
היא נרדמה לצדי. מסובב אותה כדי שתשכב על
חזי. מניח את הרגל שלה בין רגליי כך שתלחץ קצת על האשכים ומכסה את שנינו בסדין.
"נורא כואב לך לאהוב אותי?" ממלמלת מתוך שינה. "כן", משיב, "האושר
הזה ממלא אותי עד כאב".
היא הייתה בת 18 כשהתחתנו. צעירה? אני
הייתי בן שבע עשרה וחצי כשהחלפתי את אלוהים בטנק.
תוויות:קטעים נבחרים
- 16.09.2014
התחתנו בחו"ל. בארץ ערכנו שתי מסיבות.
אחת עבור הוריי וחבריהם ועבור קצת חברים מילדותי הדתל"שית, ואחת עבור חבריי
החילוניים. האחרונה התקיימה בטבע, לא רחוק ממפל צפוני פעיל ומחריש אוזניים. זו
הייתה מסיבה ספונטנית ובארגונה השתתפו גם המארחים וגם האורחים. מי הביא שתייה ומי
הביא מזון, מי היה אחראי על השולחנות ומי על הכיבוד. את הרעיון הגתה אנג'לינה, ואני
ששבעתי ממחלצות מכופתרות והדורות, ממקטורנים ומנעליים לא נוחות בחתונתי הראשונה (עם
השנייה לא קיימנו טקס חתונה), הסכמתי ברצון. את רוב הלילה בליתי לבוש בקעקועים ופירסינגים בלבד,
במצב שכרות מלאה, בחציה מאלכוהול ובחציה מאושר. אנג' שיתפה פעולה עם הפראות שלי
ופיתתה אותי אל קצות התשוקה, האושר ואהבה. בליל החתונה שלנו בפעם הראשונה שעשינו
אהבה בטבע, בחסות החשכה והתקווה שמטעמי נימוס אף אחד לא מסתכל. כשאחרון החברים
נרדם והלילה כיסה בטליתו השחורה את כל הישנים, חמקתי מבין זרועותיה, והתרחקתי בדרך
זרועת אור ירח. למרגלות המפל, כובש את זעקות הכאב, בפעם ראשונה בחיי בכיתי לא מצער,
אלא כדי לפנות מקום בלב עבור האהבה שגדשה אותו ועלתה על גדותיו. כשפקחתי את עיניי,
אנג'לינה כבר רחצה במי המפל, ומפקירה את בשרה הצעיר לקילוחים מקציפים, קראה לי
להצטרף. משקיע את שפתיי בצווארה, ידעתי שיהיה לנו קשה ושמצפה לנו דרך ארוכה, במהלכה
נאלץ להתמודד עם קשיים שזוגות אחרים אפילו לא מעלים על דעתם, אבל במקביל הכל הרגיש
לי נכון ובעיקר – מושלם.
תוויות:כך הכרנו
- 29.05.2014
מכתב לחבר.
אני רוצה עוד ילדים והייתי מעדיף
לעשות אותם כבר לפני שנה, אבל מסיבות שכרגע אין זה הזמן לדבר עליהן, איננו מצליחים
להביא ילדים נוספים לעולם. לא נורא. יש לנו שני ילדים משותפים ולי יש ארבעה
מנישואיי הקודמים, אני חושב שמילאתי את חובתי למצוות פרו ורבו. בכל מקרה, עד כה
אנג' רמזה על טיפולים אבל לא לחצה יותר מדי ונתנה לי להרגיש שההחלטה נמצאת בידיים
שלי. החלטתי שאני לא מעביר אותה דרך הגהנום של הורמונים והפריות, אלא אם היא תביע
רצון להיכנס לשם עבור עצמה. היא יקרה לי מדי. יותר יקרה לי מהרצון שלי לעוד ילדים.
תוויות:קטעים נבחרים
- 21.05.2014
היום, כשחזרתי מחדר כושר, אנג' עיסתה
אותי בשמנים שהיא מכינה בעצמה. הקשבתי לטפטופים שזלגו מהמגבת אל תוך הקערה טרם
סחטה אותה, ובכיתי בשקט ובתקווה שלא תדע להבחין בין הטיפות שנמהלו במי הבשמים לבין
דמעותיי. באסירות תודה על היותה.
תוויות:קטעים נבחרים
- 21.05.2014
אחרי שאנג' חזרה אלי, נגמרו המריבות. חיינו
התנהלו על מי מנוחות. אנג'לינה התנדבה במרכז לשפות שדגל באג'נדה של דו קיום ואני
המשכתי בריצות שלי בין גבולות, פעולות, תרגולים ובית. הגעתי לאושר המכסימלי בו
יכול לזכות אדם במעמדי. אשתי התגעגעה אלי וסבלה ממחסור קבוע בנוכחות שלי; אני
יצאתי לישון בגינה בכל פעם שהרגשתי שמצפה לי לילה קשה, כדי לא להעיר אותה אם אצרח
מתוך שינה; דאגתי לעבור דרך החורשה בדרכי הביתה אחרי פעולות קשות במיוחד, כדי
לחסוך ממנה את מריטת העצבים שהעיכול של ההתרחשויות כפה עלי, והשתדלתי ככל יכולתי
להיות שם עבורה בשעות המעטות שעמדו לרשותי. אנג'לינה ידעה, מבלי שהסברתי, שבמקום
ראשון בסדר העדיפויות שלי ניצבת המדינה ושרק אחריה כל השאר, ומעולם לא דרשה ממני
להפוך את היוצרות או ללמוד להתמודד עם המצב אחרת ממה שמצאתי לנכון. היא הייתה
האישה הראשונה (והאחרונה, למען הסר ספק) בחיי שאהבה אותי כפי שאני, קיבלה אותי כפי
שאני ולא ניסתה לשנות בי דבר. ניחוחות של תבשילים, בית נקי ללא רבב ואישה ששמחה
לקראתי והביעה את שמחתה בכל האמצעים האפשריים, פגשו את פניי כשחזרתי. בחלוף שלושה
חודשים, כשיצאנו להתאוורר בחוץ במהלך אירוע, כרעתי ברך והגשתי לה טבעת. בזמן ששתקה
ושקלה את דבריי, לא החזקתי מעמד וכובש את פניי בשמלתה, התחננתי שתענה לי לפני
שמתפוצץ לי הלב.
תוויות:כך הכרנו
- 18.04.2014
למחרת, כשאנג' הגיעה אלי, מיד אחרי שהתקשרה
ומסרתי לה את הכתובת, שוב לפת אותי הגעגוע. זה היה כמעט אותו הגעגוע שהרגשתי על
הגג של המועדון, כשאמרתי לה שהתגעגעתי אליה והיא השיבה שרק הכרנו וכינתה אותי "דובון
טיפשון" (Silly Bear). כמעט
אותו הגעגוע אבל לא לגמרי, כי עכשיו משניצבה לידי ובעצבנות מוללה את אמרת חולצתה, הבנתי
שאני לא רק מתגעגע אליה אלא גם פוחד לאבד אותה.
תוויות:כך הכרנו
- 07.04.2014
כשאישרתי את השתתפותי באימונים לקראת עופרת
יצוקה, למרות שלא נתתי אישור סופי בשיחות על הישארותי, לכולם היה ברור שאני שוב
חותם. לא היה לי מה לחפש באזרחות. האזרחים דיברו בעגה שונה משלי, הציבו בפני עצמם
מטרות שונות משלי ושאפו למקומות הפוכים מאלה, אליהם שאפתי אני. בנוסף, תפסתי את
עצמי כאדם מוגמר. משפחה כבר הייתה לי (גם אם מפורקת), ילדים כבר היו לי, כוויות
קישטו מכבר את לבי ולחיי אזרחות הביתיים לא נותר מה להציע לי. וכך, חודשיים אחרי
העופרת, אספתי את חפציי ועברתי לבית קטן ורעוע בפאתי ישוב הכי צפוני בארץ כדי
להיות קרוב יותר לבסיס בו הוצבתי.
תוויות:כך הכרנו
- 18.03.2014
אני מסתכל על כל מה שהשגתי עד היום. כרונולוגית
אני עדיין נחשב לצעיר, בני גילי רק מתחילים את חייהם הרציניים ומאחורי גבי ניצבות
שלוש נשים ושישה ילדים. בניתי בית בן קומתיים עם בריכת מי תהום באחת משתי הגינות, מרתף
מאובזר ואפילו התחלה של סאונה שמבצבצת בפינה הימנית. טרם עזבנו לארה"ב הצבנו
את הזכוכיות על קירות המטבחים מה שהגדיל את החלל אף יותר. היא לא התווכחה אתי
כשבחרתי את הגוונים, מאפור בהיר ועד שחור מבריק, כדי שיהיה לי רגוע בעין. אבי פסו,
צייר וחבר, יצייר תמונה צבעונית, כמטר על מטר שבעים. היא תבחר איזו, ובאילו צבעים.
ואת הקיר ממול אכסה באבן צפחה שתתאים לעמוד שניצב במרכז האי, סביבו כל שבוע
מתאספים חברים, ככה סתם כי נעים.
תוויות:קטעים נבחרים
- 03.03.2014
פחד מגרה אותי. פחד שלה מגרה אותי
במיוחד. כשהבכורים שלי נולדו, פסיכולוגית קלינית אמרה לי שהכי חשוב שלא להגדיר את
הילד אלא לכוון את האופי שלו. כלומר, לעולם לא לקבוע שהוא שקרן או גנב, אלא להגיד:
"גנבת, שיקרת". כי ברגע שהילד מבין שהדביקו לו תווית, הוא יעשה את הכל
כדי להצדיק אותה ולזכות במקומו בחברה תחת התווית הזו ולכן התווית צריכה להגדיר
אותו כאדם טוב ועליו לשאוף למקום הזה ולתקן את חטאיו.
תוויות:קטעים נבחרים
- 15.02.2014
היום, אחרי שאנג' קילחה אותי
וייבשה אותי, נשכבתי במיטה וביקשתי ממנה להצטרף אלי בזמן שאני כותב את הפוסט הזה. היא
שמה לב שלא נשמתי עד שהסכימה ולכן שאלה מדוע אני עדיין צריך לבקש. עניתי לה שאני
לא צריך, אלא רוצה לבקש כדי שתדע שאינה מובנת מאליה. היא לא הבינה ושאלה אם אני
בטוח במילים שבחרתי, ולכן ניסחתי את עצמי אחרת: "אני רוצה שתדעי שלמרות שהיית
גם טרם הגעת, את לא תמיד כאן, אלא מתרחשת בכל רגע מחיי".
תוויות:קטעים נבחרים
- 04.02.2014
אני רוצה שתשתקי. את אילמת הלילה. את הבובה
האילמת שלי. את תלמדי אותי לקרוא אותך דרך מגע כשתגעי בי בשתיקה. בואי, תעמדי כאן
בזמן שאני מסתכל עליך וממלמל שאני לא מבין איך אותו אלוהים יצר אותך הקטנה, העדינה
והרכה ואותי הגס והענק. אני רוצה להניף אותך על ידיי ולשקול את אפס משקלך לעומת
שתיקתך. אני רוצה להלביש אותך בשמלה ההיא שקנינו ליד LAX. כן, תעזרי לי להחדיר את זרועותיך
אל תוכה. ארים את שיערך בעצמי בזמן שארכוס את הרוכסן, אינך צריכה לעשות דבר. היא
כל כך אביבית ויפה עליך. לא לשווא ביקשתי ממך לזרוק את שמלותיך השחורות. תשעני על
גבי כשאת משחילה את כפות רגליך לתוך נעלי העקב שאני מציב למרגלותיך, אני לא רוצה
שתפלי, את הבובה שלי, אני שומר על צעצוצעיי. ועכשיו תיישרי את השפתיים כדי שאוכל
לצייר אותן עם תוחם ולמלא באודם ארגמני שאני אוהב. הביטי על כפות רגליי בזמן שאני
מצייר עם מכחול האייליינר את הפס השחור על העפעפיים וצובע אותם בצללית בגוון אחד
בהירה מעורך. אני לא מוצא את התרסיס המייבש לצבע ציפורניים ולכן אצטרך לנשוף עליהן.
את מחייכת כשאני מסרק את שיערך ומסניף אותו במלוא ריאותיי. יש לו ריח של תותים
ולצווארך ריח של וניל. את תמיד עושה אותי רעב אליך, מפתה אותי בטעמך להיכנע ולשכוח
שנכנעתי. לשכוח אם נכנעתי לך או שמא לעצמי.
תוויות:קטעים נבחרים
- 24.01.2014
תעצמי את העיניים. ככה. אני אוהב
שאת עוצמת את העיניים, אני אוהב שאת עושה כל מה שאני מבקש. את לעולם לא מתנגדת, לא
מתרעמת, לא מתריסה, לא עושה דווקא, את ממושמעת כל-כך. כל הנשים שהיו לי, היו
ממושמעות כמוך בהתחלה, אבל אחר-כך בעטו והתנגדו בטענה שאני בולע, שאני גורם להן
לאבד את האותנטיות, שאחרי שאני לוקח, לא נשאר להן דבר עבור עצמן. אבל את לא מתנגדת.
עדיין. את עושה את כל מה שאני מבקש כי לא חשובה לך האוטנטיות וגם לא חשובים לך
החלקים שלך, אני אוהב אותם וזה מספיק לך, חשוב לך שאהיה מאושר.
תוויות:קטעים נבחרים
- 15.02.2014
קצת לפני עופרת יצוקה, כאשר סמדר
ואני עמדנו במרפסת של הדירה השכורה בה התגוררתי באותה תקופה, מישהו צלצל בדלת. אני
לא אוהב אורחים לא קרואים, בטח ובטח כשאני עומד בבוקר תל אביבי אפרורי ליד מורה
לפיתוח קול, לה אני חייב את האות רי"ש שלי ולא מעט מיכולות ורבליות אחרות, ולכן
לא פתחתי. סמדר כמובן נזפה בי על כך, אך כיוון שהיינו שקועים בשיחה, ההפרעה נשכחה
עד שמהבניין יצא בחור צנום ופרוע שיער. הוא הציב את כוס הקפה שלו על גג של רכב
חונה ופשפש בכיסיו. אמרתי לסמדר שאם הוא היה זה שצלצל, אז טוב שלא פתחנו כי קרוב
לוודאי בא לבקש עוגיות בשביל הקפה. בערב, כשליוויתי אותה החוצה, מצאתי פתקית דבוקה
לדלת:
תוויות:כך הכרנו
- 11.02.2014
עופרת יצוקה (חורף 2008-2009) הייתה חוויה מתקנת. כשאני
אומר את המשפט הזה, אני מסמיק. כי אף מלחמה, ותהיה מוצלחת ככל שתהיה, מהיבטים רבים
ככל שיהיו, לא יכולה להיות חוויה מתקנת. במלחמה רוצחים ונרצחים, הורסים ונהרסים, יורים
ונורים, שומרים על אינסטינקטים שמתחדדים ועל רצון לחיות על חשבון צלם אנוש. עבורי,
עופרת יצוקה הייתה חוויה מתקנת. אני יצאתי משם שלם. כל מה שנשבר בי בלבנון השניה, תוקן.
השאיפות, החלומות, האמון במערכת ובעצמי, הכל חזר לקדמותו והיה יותר טוב. אולי כי
נשאתי בתוצאות, אולי כי גברתי על קשיים, ואולי כי בגרתי, כי מילד דתל"ש שאיבד
אלוהים בג'נין, הפכתי לגבר שמאמין בעצמו.
תוויות:כך הכרנו
