אני מסתכל על כל מה שהשגתי עד היום. כרונולוגית
אני עדיין נחשב לצעיר, בני גילי רק מתחילים את חייהם הרציניים ומאחורי גבי ניצבות
שלוש נשים ושישה ילדים. בניתי בית בן קומתיים עם בריכת מי תהום באחת משתי הגינות, מרתף
מאובזר ואפילו התחלה של סאונה שמבצבצת בפינה הימנית. טרם עזבנו לארה"ב הצבנו
את הזכוכיות על קירות המטבחים מה שהגדיל את החלל אף יותר. היא לא התווכחה אתי
כשבחרתי את הגוונים, מאפור בהיר ועד שחור מבריק, כדי שיהיה לי רגוע בעין. אבי פסו,
צייר וחבר, יצייר תמונה צבעונית, כמטר על מטר שבעים. היא תבחר איזו, ובאילו צבעים.
ואת הקיר ממול אכסה באבן צפחה שתתאים לעמוד שניצב במרכז האי, סביבו כל שבוע
מתאספים חברים, ככה סתם כי נעים.
אבל לא תמיד הייתי כאן, פעם הייתי
במקום אחר ולרגע חששתי ואף האמנתי ללחשושים סביבי: הלום קרב, אלכוהוליסט. אולי
באמת ניצבתי על פרשת דרכים, אולי אפילו מעדתי קצת, אולי אפילו הרבה. אולי הייתי
זקוק לשנה אזרחית אחת כדי לחטא בדם את הדם ובכאב להגליד פצעים. המבצע עופרת ייצוקה
יישר אותי ושינה את פני אלילים. פעם רציתי להיות אריאל שרון, אח"כ גבי אשכנזי,
היום אני גאה דיי כדי לרצות להיות אני. אבל על לילי של שרון אני עדיין לא מוותר
ומספר, שוב ושוב חוזר ומספר לה, עד כמה אהבו ואיך כשחצה את תעלת סואץ, ביקש מקצין
הקישור לקשר אותו עם לילי שלו כדי שתהיה הראשונה לדעת, ועל הקווים שהסתבכו ועל כך
שלילי אחרת שמעה את קולו של אריק מלך ישראל מודיע לה, הראשונה בתבל, שהוא היה זה
שעשה את הבלתי אפשרי. אנג'לינה שלי, גם אני חציתי אינספור תעלות משלי הודות לך, ואת
חלקן בשבילך.
אין לי סיוטים יותר. כמעט ואין. הם
נשארו מאחור בתוך סדינים צבאיים, במיטה מקובעת וקטנת ממדים. בתוך החיים אותם חי
מישהו אחר, חצי בבקבוק וחצי בג'נין. גם השפתיים לא סדוקות יותר וטעם של דם שהתלווה
למילים, התחלף במגע אצבעות של אשתי. ואולי צבע עיניי השתנה בכל זאת, למרות שאמרתי
שזה היה לא יותר ממשחקי אור וצל, ומגוון של פלדה יציב וחודר בוקעות אדוות חום.
אני רוצה לקרוע את העור מחזי, להסיט
את השדון ואת הפיה המקועקעים על לבי ולפנות לה מקום לגדול מתוכו, לגדול מתוכי. שתהיה
חלק ממני לא מטאפורית, שתספר במניין איברים.
יש לי משפחה. אילו הכרתם אותי
ממקודם, הייתם מתיישבים עכשיו פן תפלו מרגליכם. יש לי משפחה. אמיתית. עם ילדים
ואישה ועתיד וקרפלך ומקלחות ורצפה שצריך לשטוף וכלים בכיור ואבק על המדפים. יש לי
מ ש פ ח ה. יש לי לאן לחזור. יש לי מיטה. יש לי מיטה ממנה אני לא רוצה לצאת. יש לי
אישה, אישה ממנה אני לא רוצה להיפרד. יש לי ילדים שמכירים אותי. עוזי מחקה את
ההליכה שלי, ומצליח, כי הוא רואה אותי כ"כ הרבה, כי הוא יודע שאני אבא שלו. אליענה
לא שואלת אותי אם זה נכון שבעזה הרגתי ילדים ערבים. וגם לא תשאל, כי תדע את התשובה
מראש. אני האדם הכי מאושר בעולם כי יש לי משפחה. ולא, אני לא צריך יותר.
