התחתנו בחו"ל. בארץ ערכנו שתי מסיבות.
אחת עבור הוריי וחבריהם ועבור קצת חברים מילדותי הדתל"שית, ואחת עבור חבריי
החילוניים. האחרונה התקיימה בטבע, לא רחוק ממפל צפוני פעיל ומחריש אוזניים. זו
הייתה מסיבה ספונטנית ובארגונה השתתפו גם המארחים וגם האורחים. מי הביא שתייה ומי
הביא מזון, מי היה אחראי על השולחנות ומי על הכיבוד. את הרעיון הגתה אנג'לינה, ואני
ששבעתי ממחלצות מכופתרות והדורות, ממקטורנים ומנעליים לא נוחות בחתונתי הראשונה (עם
השנייה לא קיימנו טקס חתונה), הסכמתי ברצון. את רוב הלילה בליתי לבוש בקעקועים ופירסינגים בלבד,
במצב שכרות מלאה, בחציה מאלכוהול ובחציה מאושר. אנג' שיתפה פעולה עם הפראות שלי
ופיתתה אותי אל קצות התשוקה, האושר ואהבה. בליל החתונה שלנו בפעם הראשונה שעשינו
אהבה בטבע, בחסות החשכה והתקווה שמטעמי נימוס אף אחד לא מסתכל. כשאחרון החברים
נרדם והלילה כיסה בטליתו השחורה את כל הישנים, חמקתי מבין זרועותיה, והתרחקתי בדרך
זרועת אור ירח. למרגלות המפל, כובש את זעקות הכאב, בפעם ראשונה בחיי בכיתי לא מצער,
אלא כדי לפנות מקום בלב עבור האהבה שגדשה אותו ועלתה על גדותיו. כשפקחתי את עיניי,
אנג'לינה כבר רחצה במי המפל, ומפקירה את בשרה הצעיר לקילוחים מקציפים, קראה לי
להצטרף. משקיע את שפתיי בצווארה, ידעתי שיהיה לנו קשה ושמצפה לנו דרך ארוכה, במהלכה
נאלץ להתמודד עם קשיים שזוגות אחרים אפילו לא מעלים על דעתם, אבל במקביל הכל הרגיש
לי נכון ובעיקר – מושלם.
המריבות שככו אחרי החתונה. אנג'לינה
הרגישה בטוחה יותר בעצמה, ולא הוטרדה יותר מהמחשבה שאם יקרה לי משהו בשדה הקרב, היא
לא תדע. כאישתי החוקית היא קיבלה את הזכות לקבור אותי וכיוון שמיד רשמתי את כל
הרכוש שלי על שמה, קיבלה גב כלכלי. המשכורת שלי הופקדה בחשבון הבנק שלה ומחלטורות
שעשיתי בצד, רכשתי סיגריות. הפקתי הנאה רבה מלבקש ממנה מזומנים ולגמתי את תנועות
ידיה כששלפה כסף מארנקה והגישה אותו לי, בצימאון. כיוון שגדלה בבית ערבי טיפוסי, בו
חונכה להיות לא יותר מכלי לסיפוק צרכיו של הגבר, הביטחון שלה בי הפך למטרה של חיי.
כשראיתי שאינה קונה לעצמה דבר, עברתי בין חנויות נשים עם שמלה ששלפתי מארון הבגדים
שלה כדי להתאים את המידה לשמלות חדשות שרכשתי עבורה. כך עשיתי עם התכשיטים ועם
הנעליים. אנג'לינה שמחה על מתנותיי, מדדה את התכשיטים והבגדים מול עיניי, שאלה את
דעתי והתנתה אתי אהבים אחרי שהייתי מאשר אותה.
עד שלילה אחד, אחרי שמדדה והסתובבה
לעיניי והרימה את אמרות שמלתה החדשה מעל ירכה, כפי שביקשתי, הניפה את שיערה כדי
להראות לי את העורף ואת החיבור בין צווארה לבין כתפיה, תוך שאני מכסה את גבה
בנשיקות... היא אמרה:
אתה לא אוהב אותי, אליפל.
התרעמתי. כעסתי. בעיקר כי הייתי
כבר ערום ומוכן לחדור אותה. כיוון שאני מכיר את עצמי ואת הלשון החדה שבפי, אני
יודע שאמרתי משהו שלא הייתי צריך להגיד (לא זוכר. לו זכרתי – הייתי כותב. תארו
לעצמכם את הגרוע ביותר ותוסיפו לזה עוד קצת). היא יצאה. שמעתי אותה פותחת את דלת
הכניסה ואח"כ מסתבכת עם המנעול של השער. זינקתי החוצה במערומיי, הקפתי אותה
וניצבתי בינה לבין היציאה.
העיניים הן החלונות של הנפש, אמר מישהו
פעם. חיוורון פשט בפניה כשהביטה בי, תוך שהיא סופרת את הדקות האחרונות של חיה. כל
מי שנטל את חיו של אחר, מכיר את המבט הריק והמלא תקווה, המתרוצץ והקפוא והמנותק, ואת
איימת המוות שניצתת בעיניו של זה שיודע שגורלו נחרץ.
"מה עשיתי לא בסדר?" שאגתי, תולה את
עיניי בפניה אגב נשימה כבדה.
"סליחה," לחשה, "אני אחזור, אני
אחזור הביתה. אני מבטיחה."
הפחד ייבש את דמעותיה, היא בכתה
פנימה ורעדת עווית עברה על פניה.
"לא אברח," המשיכה ללחוש ספק אלי ספק
אל עצמה, "אני יודעת שאסור לברוח ממך, כי תשכח מי אני, כי תמצא אותי ותרצח. ככה
אילפו אותך."
נסוגותי ממנה והבטתי בה בדממה. וכשהבנתי
שהקיום שלי לידה הוא זה שמפחיד אותה, סובבתי אליה את גבי ופסעתי לכיוון הבית. כשהייתי
מרוחק דיי, אימצתי את מיתרי הקול.
"איפה טעיתי? את יכולה לענות לי לפחות על זה?"
צעקתי.
"אתה צריך אישה אחרת," אמרה כשצלו
הרחוק של חיוך מרחף מעל שפתיה, "כזאת שאוהבת לבזבז את הכסף שלך. אני לא צריכה
כסף, אני רוצה לעשות אותך מאושר."
לא אמרתי דבר על כך שאני מאושר
כשאישה "מבזבזת את הכסף שלי", ושלא בכסף מדובר. למחרת נתתי לה את מספר
הטלפון של חבר קרוב שהתחבב עליה וביקשתי ממנה שבפעם הבאה, כשתרצה לברוח, אבל תפחד
שארצח אותה, שתתקשר אליו והוא ייקח אותה. אגב, היא צדקה. אסור לברוח ממני. אני כל
מה שהבינה אודותיי, אבל אני כל-כך הרבה יותר.
ורק כדי לא להשאיר את הקטע הזה
בלתי פתור, אספר שבסופו של דבר, אחרי אינספור נפילות (עליהן אספר בפעם אחרת), הסתבר
שאנג' אהבה אותי כפי שהייתי כשהכירה אותי ורצתה שאוהב אותה כפי שהייתה. כל
השינויים שהתרחשו בנו אחר-כך, התרחשו כחלק מזוגיות שלנו ולא כי אחד מאתנו החליט
לשנות את השני או להשתנות עבורו.
